<h1>שו"ת מהר"ח או"ז סימן קי"ז</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כתב לי הרב עובדיה שראה בצפנת פענח בשם רבינו אליעזר ב"ר נתן, האשה שטבלה ולא הטילה מים תחלה לא עלתה לה טבילה, דבעי רבא זבה שנעקרו מי רגליה וירדה וטבלה מהו, ולא איפשטא, וספיקא דאורייתא לחומרא. וכתבתי לו תמיה אני אם יצא מפי הגאון מעולם, דאותה בעיא היא לטהרות, ומשום מעיינות הזב, וה"ה רוקה שנתלש בפיה, אבל לבעל אפילו אם אחר טבילתה נגעה במעיינות הזב אינה נאסרת לבעלה. ואי משום שצריכה לעצור עצמה ולא יהיה אותו מקום ראוי לביאת מים, מידי דהוי אקמצה שפתותיה, לזה אין ראיה מאותה בעיא, דלאו בהכי איירי.
